המחשבות שלי על "ראיתי ביותר זול משלך"

טיפול פסיכולוגי לעצמי כבר היה לנו פה?

השבוע התקשרה אלי לקוחה ואמרה לי שהיא ראתה מוצר מאוד דומה לשלי באתר של חברה גדולה ושאצלי זה יותר יקר.

"אני רוצה את שלך אבל מבקשת שאם תוכלי בבקשה תשווי את המחיר לשלהם."

בשניה כולי נדרכתי, מעט השתבללתי ומצאתי את עצמי מתנצלת:

תראי.... אני ממש מצטערת, אבל אני באמת לא יכולה להתחרות במחירים שלהם.

אז אם נבחן רגע את התגובה שלי.

יש פה שני דברים שהרגיזו אותי. ולא, הלקוחה היא לא אחד מהם 🤭 אני לעומת זאת כן.

שנפרט? יאללה.

1. אני לא מתנצלת.

אין לי על מה להתנצל. אני עסק של one man show. וזה אומר שאני עושה בעסק הכל. את הליקוט, הרכישות, הייצור, המכירה,השיווק, הצילום, הכתיבה. (ואף מילה על הנהלת החשבונות)

הנשמה שלי והעסק שלי הם פיצול וקשר באישיות. אני לעולם לא אתנצל על זה.

2. סבתא שלי תמיד היתה אומרת שכשיורד גשם הוא מרטיב את כולם באותה מידה.

לטוב ולרע.

אז נכון יש מתחרים בשוק אבל אם סבתוש בכל זאת ידעה משהו מהחיים שלה ואולי גם צדקה, אז יש מקום לכולנו. התחרות מבחינתי נועדה כדי לעשות כל אחד מאיתנו קצת יותר טוב במה שהוא עושה.

ועכשיו, באמת.

מי שקוראת אותי פה כבר מבינה עם מי יש לה עסק. אני נערה בהפרעה.

אני אימפולסיבית, לא יודעת לדחות סיפוקים, עושה מה שבא לי, מג'נגלת בין החיים האמיתיים לאלה שבאינסטוש, אוהבת לאהוב, אוהבת את מה שאני עושה ובגדול לא מתנצלת על כלום שעשיתי.

אה, ולומדת.

אז תודה לך לקוחה יקרה על השיעור.

ואם אתן ממש סקרניות-

אז הכרית שהיא ראתה ביותר זול לא דומה בכלל לזו שלי.

מכל מיני סיבות טכניות משעממות אבל בעיקר כי הכריות שלי יוצרו במיוחד בשביל הילדים שלי. ולהם אין את הילדים שלי.

יש להם מפעל ופועלים ומחסנים אין סופיים ואפילו מי שעושה להם הנהלת חשבונות.

ואם אתן חושבות שלילדים שלכן מגיע לפחות מה שמגיע לילדים שלי